חשיבות אימוני כוח לחולי סוכרת

מאת: ד"ר איתי זיו צור קסטל

אחת מהמחלות השכיחות ביותר בשנים האחרונות שהנה בעלת סיבוכים רבים המשפיעים על כל תחומי החיים של החולה, היא מחלת הסוכרת, המאופיינת בחוסר יכולת לייצר את הורמון האינסולין או להשתמש בו. עקב כך ישנה ירידה בהעברת הגלוקוז אל רקמות הגוף (שרירים ואברים פנימיים) ופגיעה בתפקודם. יחד עם זה מתרחשת עלייה ברמת הגלוקוז בדם (היפרגליקמיה) והחולה מועד לפתח מחלות לב וכלי דם.

מוכרים שני סוגי סוכרת עיקריים

• סוכרת מסוג 1 – שהיא סוכרת בה הגוף כמעט ולא מייצר אינסולין ולכן תלוי באספקה חיצונית של אינסולין באופן תמידי. אם לא יסופק האינסולין יגיע החולה למצב של מחסור בגלוקוז בתאים והצטברותו בדם. סוכרת זו אופיינית לשלבים המוקדמים של החיים (ולכן נקראת גם סוכרת נעורים).
• סוכרת מסוג 2 – סוכרת זו מאופיינת בתגובה נמוכה של התאים לאינסולין (תנגודת לאינסולין) ובשלבים מאוחרים יותר בייצור לא מספיק של אינסולין, או בשני הדברים גם יחד. בסוג סוכרת זה עשוי החולה לקבל כדורים המגבירים את תגובת התאים לאינסולין, שמאפשרים את כניסת הסוכר מהמזון לתא ומונעים את הצטברותו בדם. אם ייצור האינסולין אינו מספק ייאלץ החולה להזריק אינסולין.

דודבנים מומלצים לסוכרתיים

תופעת היפוגליקמיה והיפרגליקמיה ומחלת הסוכרת

• היפוגליקמיה הנה מצב בו רמת הסוכר בדם נמוכה מ-60 מ"ג לליטר דם ומתאפיינת ב: חולשה, זעה קרה, תחושת רעב, רעד, דפיקות לב מהירות, הפרעות בראייה, כאבי ראש, סחרחורות ובלבול. אצל החולה יופיעו כל הסימנים או רק חלקם. מצב זה עלול להיות מסוכן מאד לעיתים, עד כדי איבוד ההכרה.
  היפוגליקמיה עלולה להופיע במצבים הבאים: כשמדלגים על ארוחה, בצום, כששותים אלכוהול, כשאין התאמה בין זמני הזרקת האינסולין/נטילת התרופות לבין הארוחות, כשמפחיתים את כמות המזון הרגילה וכשמבצעים פעילות גופנית מאומצת ללא התאמת האוכל והטיפול התרופתי. היפוגליקמיה עשויה להיווצר גם מספר שעות לאחר פעילות גופנית כיוון שבמצב במנוחה השרירים אוגרים מחדש את מאגרי הגליקוגן שהתדלדלו במאמץ.
• היפרגליקמיה הנו מצב בו רמת הסוכר בדם גבוהה מהרצוי והדבר בא לידי ביטוי בעלייה ברמות הסוכר. היפרגליקמיה מתאפיינת ב: תחושת צמא, השתנה מרובה, עייפות, טשטוש ראייה ותחושת נימול בגפיים. אצל החולה יופיעו כל הסימנים או רק חלקם. בהיפרגליקמיה עקב חוסר היכולת לפנות גלוקוז מהדם אל השרירים הפועלים, הגוף אינו מסוגל להשתמש בגלוקוז באופן יעיל לשם הפקת אנרגיה. עקב כך הרקמות מפרקות שומן בכמות מוגברת על מנת לספק את האנרגיה. פירוק מוגבר של שומן עלול לגרום לתוצרי לוואי הנקראים גופי קטון (Ketoacidosis) ומצב זה עלול להוביל במקרים של חוסר איזון סוכר מתמשך לאובדן הכרה ובמקרים חמורים אף למוות.

חשיבות הפעילות הגופנית על חולי סוכרת

• יתרונותיה של פעילות גופנית לחולי סוכרת הם רבים:
  פעילות גופנית גורמת לתאים להגיב טוב יותר לאינסולין, וסביר להניח שהחולה יזדקק לכמות פחותה של אינסולין או של כדורים לשם איזון רמת הסוכר, כך שאפשר יהיה להוריד את מינונם.
• פעילות גופנית מסייעת בהפחתת גורמי סיכון לא מעטים כגון, מחלות לב, לחץ-דם גבוה ורמת שומנים בדם.
• פעילות גופנית מקטינה את קצב ייצור הסוכר בכבד.
• עם השיפור ברמת הכושר הגופני קטן קצב העלייה של הורמוני הדחק, הגורמים לעלייה ברמת הסוכר בדם.
• הפעילות הגופנית גורמת לניצול הגלוקוז על ידי השריר באופן יעיל יותר, אשר נמשך גם לאחר סיום הפעילות הגופנית, עקב עלייה ברגישות לאינסולין בתאי השריר.
• פעילות גופנית מעלה את יכולת חמצון השומנים בשריר ובכך מסייעת במניעת השמנה וטיפול בה
• הפעילות הגופנית משפרת את פרופיל השומנים בדם וככל שרמת הכושר הגופני טובה יותר (לרבות סבולת לב-ריאה), רמות הכולסטרול נמוכות יותר
• ניכר שיפור מהותי בדימוי העצמי ובהרגשה הכללית, החשובים לחולים במחלה כרונית
• פעילות גופנית המתבצעת באופן סדיר מסייעת בהורדת לחץ-דם ובהורדת הפרשת החלבון בשתן לאחר מאמץ תת מרבי.

סוגי הפעילות הגופנית המתאימים לחולי סוכרת

הפעילות האירובית צריכה להיות חלק בלתי נפרד מהפעילות הגופנית של חולה סוכרת. מטרת פעילות זו הינה שיפור יכולת הקליטה של השרירים והפחתת 'התנגדות' התא לפעולת האינסולין. מומלץ שפעילויות הספורט הנבחרות יתבצעו לפחות ארבע פעמים בשבוע, במאמץ ממושך (60-30 דקות של פעילות אירובית) והדרגתי בעוצמה בינונית. על הפעילות הגופנית להתחיל בהדרגה, תוך הקפדה יתרה על חימום ומתיחות.

לפעילות האנאירובית (אימוני כוח) חשיבות רבה במיוחד. הם תורמת להעלאת חילוף החומרים הבסיסי ומכאן מסייעים לירידה במשקל, משפיעה לחיוב על ההופעה החיצונית, מחזקת את היכולת לבצע מטלות יומיומיות, תורמת לשמירה על משקל חדש שהושג ולהעלאת הויטליות (חיוניות), והחשוב במיוחד – מתקיימת השפעה חיובית על איזונה המטבולי של המחלה.
אימוני כוח מקטינים את הסיכון לחלות בסוכרת סוג 2 , או מפחיתים את חומרתה לחולה בסוכרת. האיגוד האמריקני לסוכרת מציין שאימון כוח הוא קריטי לשיפור סילוק הגלוקוז בדם. לאחר מספר חודשים של אימוני אימון כוח חל שיפור של למעלה מ- 20% בחילוף החומרים של הגלוקוז .
אימוני הכוח המומלצים לחולי סוכרת תלויים בחומרת המחלה, ברמת המתאמן ובניסיונו באימון המשקולות. ישנם ספורטאים החולים בסוכרת (בעיקר מסוג 1) ומתאמנים ברמה גבוהה. למתחילים ולחולי סוכרת מסוג 2 עם השמנת יתר מומלץ לשלב אימוני כוח פעמיים בשבוע באימון מחזורי המשלב את כל קבוצות השרירים העיקריות בגוף. ניתן לעבור מתרגול פלג גוף עליון לתחתון לסירוגין כדי להפחית לחץ. מומלץ לבצע 1 -2 סטים ו10-12 חזרות במשקלים קלים -בינוניים. יש להימנע מביצוע מנגנון הוולסלווה ( עצירת נשימה רגעית לשם גיוס שרירים פנימיים לסיוע בהרמת המשקל) עקב הלחץ הרב שייווצר על כלי הדם הקטנים הפגיעים יותר בקרב חולי הסוכרת.

נציין שלפעילות האירובית השפעה רבה יותר על מצב בריאותו של חולה הסוכרת אך חשוב במיוחד לבצע את שני סוגי הפעילויות באופן קבוע במהלך כל החיים.

הנחיות לפעילות גופנית

• יש לבדוק את רמת הסוכר בדם לפני ואחרי הפעילות
• אין להתחיל פעילות גופנית במידה ורמת הסוכר בדם היא מתחת ל – mg/dl 100 מחשש לירידת סוכר במהלך הפעילות הגופנית או לאחריה (היפוגליקמיה), אשר יכולה להוביל במקרים חמורים לאובדן הכרה.
• אין להתחיל פעילות גופנית במידה ורמת הסוכר מעל mg/dl 250 מחשש לנוכחות גופי קטון
• יש לשמור על סדר יום קבוע מבחינת ארוחות וזמני הפעילות גופנית.
• יש להימנע מפעילות גופנית בשעות הלילה כדי למנוע היפוגליקמיה בזמן שינה.
• יש להקפיד לשתות מים על מנת להימנע מהתייבשות עקב מתן השתן המרובה האופיינית לחולי סוכרת
• יש להצטייד במאכלים המכילים סוכר כמו חטיף אנרגיה למקרה שרמת הסוכר תרד במהלך הפעילות או אחריה.

לחולי סוכרת הסובלים מסיבוכי המחלה יש להיוועץ עם רופא לפני הפעילות . ברטינופתיה (פגיעה ברשתית העין) מומלץ לא לבצע פעילות בעצימות גבוהה ובנוירופתיה (פגיעה במערכת העצבים) בה יש כאבים ברגליים או התפתחות פצעים בכפות הרגליים לעיתים יש להימנע מפעילות הכוללת העמסת משקל הגוף כמו בהליכה.

לסיכום, חולי סוכרת המבצעים פעילות גופנית באופן קבוע ישפרו את איכות חייהם באופן מהותי. חשוב במיוחד לזכור שהשיפור המשמעותי ביותר יושג על-ידי פעילות אירובית ואנאירובית גם יחד.
בטרם התחלת תוכנית האימונים מומלץ להיוועץ עם איש מקצוע כגון: דיאטן קליני פיזיולוג מאמץ, או רופא ספורט המתמחים במחלת הסוכרת.

.

*ד"ר איתי זיו – סגן מנהל בית הספר שיאים במרכז הבינתחומי לספורט באוניברסיטת תל אביב, מנהל תחום קורסי מדריכים למועדוני בריאות וכושר. לאחרונה הוציא לאור את הספר (אנציקלופדיה) בשם: "עוצמות חדשות, כושר במעגלי החיים" שהנו המדריך המקיף ביותר שנכתב בשפה העברית העוסק בתחום הפעילות הגופנית וחדר הכושר על כל היבטיהם ומיועד למתאמנים ולמדריכים.