האם פחות זה גם טוב?

יש רצוי ויש מצוי. יש מה אנחנו רוצים מעצמינו, וזה בדרך כלל מהר ועכשיו, ויש מה שמתאפשר בפועל.

וזה לא תמיד כל מה שאנחנו מתכננים וחושבים שאנחנו יכולים. לפעמים יש אמצע. יש פחות או יותר.

האם כדאי להתבעס שלא עשינו את כל מה שתכננו ורצינו להשיג או שאפשר לראות את זה מזווית אחרת

ולהגיד אני גאה על מה שכן הצלחתי. והרבה פעמים הדברים אינם באים מהר כפי שאנחנו רוצים,

וכאן אנחנו נבדקים על התמדה, סבלנות, יכולת להכיל רגשות מסויימים, להתאכזב פחות ולפרגן יותר על

הצלחות קטנות.

אנשים בתחילת דרכם באורח חים בריא או בתהליך שינוי גופני מצפים וצמאים לשינוי ומצפים ומצפים ומצפים

באופן מיידי. מהר זה גם טוב. כשזה לא בא מהר כפי שהם רוצים, הם מתאכזבים ומערערים בדרכם, מתאכזבים

מתהליך ומעצמם. האם זו אסטרטגיה משרתת המשך ההצלחה? וודאי שלא. הדרך ארוכה, יש חשיבות לזמן,

לנסיון, לשיפורים קטנים וכן הצלחות קטנות היוצרות לטווח ארוך שינויים משמעותיים יותר. גם לי יש רף ציפיות

גבוה מאוד מעצמי וממה שאני אמורה להספיק במשך היום. אמורה? מצד שני – מי אמר וקבע? ולא תמיד לצערי

אני מממשת את כל התכניות שתכננתי לאותו יום, או מספיקה לעשות אימון בדיוק במתכונת שתכננתי או לאכול

באופן מושלם כפי שאני רוצה. משהו מתפרץ באמצע, עייפות, עומס באימונים, שינויי תכניות. פעם היתי מתאכזבת

מאוד, וזה היה גורם לי תחושה קשה. בתהליך מודע אני מנסה לקחת דברים יותר בקלות. לא תמיד זה מצליח לי

עדיין, אני מודה. למשל, אני רוצה להעלות יותר פוסטים, מתכונים, יותר אימונים, לשתף יותר מכתבים שעניתי

למתאמנים ואני בטוחה שהם יהיו שימושיים עבור מתאמנים נוספים. שאני לא מספיקה לעשות.

או לעשות בדיוק מתי שתכננתי. אפילו עכשיו.

אז אני לוקחת נשימה. מה שעשית – זה מצוין. את השאר תעשי מחר. יש לך את כל הזמן. תהיהי סבלנית.

העיקר הבריאות ושמחה ולא לאכול את עצמינו מבפנים על מה שלא עשינו, לא הספקנו, לא ירדנו, לא חיטבנו,

לא אמרנו, או אכלנו. יש מחר. יש דרך. יש כוונה לשיפור מתמיד. ותודה על מה שיש. זה המון!

המשך יום מקסים וחיובי יקרים שלי!