איך עשיתי את הסוויץ – שינוי החשיבה בתזונה וכושר

לא תמיד היה לי גוף כמו היום, ועברתי הרבה מאוד מכשולים עם התזונה והכושר עד שהגעתי למקום בו אני נמצאת היום שבו אני אוהבת ושלמה עם הגוף שלי לצד ההנאה מהאוכל בריא וכושר שהפכו גם למקצועה ושליחות באמצעות הבלוג ובזה אני רוצה לשתף אתכם בפוסט שלפניכם ולספר על שינוי החשיבה שעזרה לי לצאת מהתקופות הקשות ואפלות ביותר. הסיפור מתחיל מתקופה לפני הצבא, ואלו דברים שלא שיתפתי עד כה עם הרבה אנשים אם בכלל לפחות באותה רמת העומק ופירוט כמו שאני מתארת בפוסט מהסיבה שבחלק מהדברים די קשה וכואב לי להיזכר. מה שהביא אותי לצורך להעלות את הדברים – גם הבקשות שלכם לדעת יותר על התהליך השינוי שעברתי וגם כי הרבה אנשים מתמודדים עם בעיות דומות כמו שהיו לי ואני מקווה שסיפור על דברים שחוויתי, עברתי וניצחתי למרות כל הסיכויים – זה יכול לעזור לעוד מישהו.

– "היי גני, אשמח לשמוע עוד על השינוי שלך- ואני בטוחה שהרבה אחרים בטח יתעניינו – קראתי שכתבת שהפסקת עם דיאטה  וירדת מאכילה של הדברים הנכונים. איך זה קרה? הבנתי גם מהפוסטים הקודמים שאת לא סופרת קלוריות.  התהליך מעניין כי אני חושבת שהיום יש הרבה מידע ועל עצמי אני יכולה להעיד שפחות או יותר לדעת מה נכון לאכול אני יודעת אבל הבעיה זה ההחלטה עצמה לשינוי שעשיתי כל כך הרבה פעמים וויתרתי לעצמי. את מקסימה והפוסטים שלך יסודיים ומעמיקים וזה ממש שליחות מה שאת עושה בעיני. ממש כיף לדעת שיש אנשים כאלה שתורמים מהידע שלהם ותומכים ככה."

אז קודם כל, כמו שסיפרתי בפוסט "למה דיאטות לא עובדות ואיך עשיתי שינוי תזונתי בחיים" , כעת אני לא סופרת קלוריות. מצד שני אני גם אוכלת לפי כללים מסוימים גודל ארוחות והמנות, כמות ירקות, הקפדה של חלבונים ושומנים טובים, צריכה מבוקרת של פחמימות ומקפידה שאלו יהיו ממקור איכותי, משתדלת להימנע ממזונות מעלים סוכר בדם בצורה חדה – אלו הדברים החשובים ביותר. אכילה של דברים טובים ולא של תחליפים (כל ה"דיאט" ו- 0 אחוז וכו’).
אך הגעתי לרצון לשנות:

תמיד היה חשוב לי איך הגוף שלי נראה, ותמיד הייתי בידיעה שאני יכולה לאכול מה שאני רוצה. עד שעליתי בערך 15 קילו לפני הצבא, וראיתי בגדים שלא נסגרים (מידה 40 -42 לפחות). זה קרה "משום מקום" – איזה תירוץ נפלא! אבל לא אהבתי את המראה הנפוח במראה, זאת לא הייתי "אני", לא הרגשתי נוח עם הידיעה שהזנחתי את עצמי ככה כבר בגילי הצעיר ורציתי לחזור לעצמי. פשוט לא האמנתי שזה קורה לי, הסתכלתי במראה וראיתי גוף זר, האגן הרחב, הבטן, הפנים נפוחות. הרגשתי בושה בעקבות ה"הזנחה". שמנמונת, לא ממש שמנה, אבל בדרך. דמיינתי איך אראה בעוד 10 שנים – במשקל כפול בטח, ונבהלתי. מכאן יצאתי עם ההחלטה, שדי!

קראתי שככל שעולים בגיל – כך קשה יותר מבחינת להגיע לתוצאות גם בגלל הלידות וירידה בחילוף החומרים, לא רציתי שנקודת ההתחלה שלי תתרחק ממני, הבטחתי שאני בונה לעצמי גוף שאני רוצה ואוהב ובהמשך אצטרך רק אשמור עליו ואתחזק. ההחלטה וזו התאימה לי, הפכתי אותה לעוגן ומקור המוטיבציה והתחלתי להוציא אותה לפועל.

התחלתי תהליך:

תחילה היו הליכות, בערך 10-15 דקות, וויתור פה ושם על מתוק, עוגות ושוקולד, ירדתי קצת וראיתי שזה עובד. זה המשיך להליכות מרובות כל יום ודיאטה שהפכה לנוקשה יותר ויותר ככל שנכנסתי אליה יותר עמוק. לא ידעתי בדיוק איך עושים את זה, אבל תיארתי לעצמי שזה די פשוט – לאכול פחות ולזוז יותר. תהליך היה ארוך ומתיש נפשית ופיזית. זו הייתה  בדיוק התקופה שנפרדתי מבן זוג, נכנסתי בעקבות זאת לדיכאון וזה היה זרז לכל מה שקרה בהמשך – ירידה במשקל, לראות מספרים יורדים על המחוג של המשקל, הפכה למטרה ואם ארד עוד קילו ארגיש טוב יותר . עשיתי הרבה שטויות, בעיקר הרעבתי את עצמי (השתמשתי בכל העצות של המגזינים הפופולאריים – צמצמתי קלוריות, עשיתי צום, הורדתי שומנים ופחמימות כי האמנתי שאכילת שומנים משמינה (שומן = שמן, עכשיו אני יודעת כמובן שזה בדיוק ההפך כמובן כשמדובר שומנים "טובים"), לאכול פעם ביום – מה לא!

עמוק בבוץ:

הליכות נעשו כבר בכמות מוגזמת וגם ירדתי במשקל בצורה מוגזמת,  התמכרתי להרגשה של לרדת במשקל, לחוש רעב כדי להרגיש בשליטה, לא להיות חלילה שמנה. אבל ככל שירדתי יותר, עדיין הרגשתי שמנה. כשהשיא היה 44 קילוגרמים, הייתי לפני השחרור מהצבא, עם חשד לאנורקסיה, אבל עדיין לא הייתי מרוצה . ואם פעם, לפני שהתחלתי את כל התהליך הירידה במשקל, לא אהבתי את המראה "השמן" שלי, עכשיו לא אהבתי את המראה הרזה מדי של העצמות הבולטות בכתפיים ומרפקים, אבל יחד עם זאת גם פחדתי להשמין חזרה, פחדתי לאכול, לחזור למה שהייתי. גרמתי גם למשפחתי, ובעיקר לאמא שלי המון כאב לב ודאגות לבריאותי. אבל לא הרמתי ידיים, המשכתי לקרוא ולחקור, ידעתי שאני בבעיה, ואם פעם התעלמתי ולא רציתי לשמוע, הפעם כבר אני עצמי הגעתי להבנה שאם לא אשנה – אהיה בבעיה גדולה מאוד, בריאותית ופיזית. רציתי להעלות במשקל ולקבל את גוף שלי חזרה, את הספונטניות, את ההנאה.

נקודת המפנה בדרך אל האור – שחרור והחלמה

ההבנה הזו, שרציתי להעלות במשקל ולקבל את גוף שלי חזרה, את הספונטניות, את ההנאה הייתה תחילת התהליך של ההבראה שלי מהרזון הקיצוני. התחלתי להתאמן בצורה יותר שפויה, והתחלתי גם עם אימונים כוח בחדר כושר. העליתי במסת שריר ועם הזמן הגעתי למשקל הרצוי של 57 קילו שהתייצב, אבל צברתי גם שומן. עם הזמן והגעתי להבנה והשלמה מסוימת גם מבחינת האוכל – על תהליך ההשלמה כתבתי בפוסט "למה דיאטות לא עובדות".

בחלק הזה של התהליך היו הרבה מעידות, בעיקר בהתחלה-  שבירות רבות מבחינת האוכל, בולמוסים לדברים מסיימים בעיקר פחמימות ומתוקים. באמת רציתי לחזור לאורך חיים נורמלי וגם המאמן שלי בחדר כושר "רשם" לי לאכול 2 פרוסות לפני האימון, אבל הגוף והנפש היו מותשים ורעבים כל כך שפשוט לא יכולתי לעצור לפני שהייתי מסיימת חצי לחם. עוגות, שוקולדים, בעיקר בלילות וכו’ והרבה – ואני סומכת על הדמיון שלכם לגבי הכמויות וסוגי מאכלים שיכלתי לאכול בבעת אחת.

וכמובן, אירועי שבירה הגדולים ביותר קרו באופן לא מפתיע בסופי שבוע. הסופשבוע המיוחל מתקרב ואתו גם הרבה פיתויים מתחום המזון, ארוחות משפחתיות, מסעדות, וגם חשק טבעי להתפנק קצת יותר עם משהו טעים שלא אוכלים כל השבוע. אני מודה שפעם תחילת סופשבוע היה מסמל בשבילי פתיחת דלת ליומיים של אכילה מרובה של כל מה שחסכתי מעצמי והייתי עמידה בפניו.

הסוויץ’

עם הזמן תוך כל האכילה הזו – בעיקר בשלב 2 של "החלמה ושחרור" בו היו מלא מעידות (באמת טעמתי הכל מהכל והרבה) הגעתי להבנה שמספיק לי להסתכל על משהו ואני מכירה את הטעם, בו זמנית אני רואה בעיניים את הנזק שמאכל הנ"ל יגרום לכל המאמצים שלי במהלך השבוע ואז בהדרגה חלק מהמאכלים אבדו את המשיכה שהייתה להם פעם, הפכו לחסרי טעם לאכול אותם ופחות מושכים ממה שהיו בעבר.
גם מבחינה הלוגית, אני פשוט יודעת מה התהליך שיקרה בעקבות מאפה גבינה, שבלוטות הטעם שלי מתחילות לרייר כשאני רואה איזה קרואסון שקדים טוב: למשל – עליית סוכר מיידית, סיכוי טוב שזה יהפוך לשומן, במקביל רצון לעוד אחד (כי זה מה שזה עושה מבחינה פיזיולוגית), ואז בקרוב אהפוך לרעבה ואזדקק לארוחה נוספת וכו’, בטן נפוחה, הרגשה פחות אנרגטית בבוקר ורגשי אשם. אנחנו בדרך כל נמנעים מדברים שעושים לנו פחות נעים. תוצאות של אכילות בלתי נשלטות בהחלט עושים מאוד לא נעים וזאת הסיבה שאני למדתי להימנע ואני מצליחה ברוב המקרים. כך ירדתי מאכילות בלתי נשלטות של דברים מזיקים בצורה משמעותית.
וזאת כנראה כי גם הבטחתי לעצמי ככה: שאם אני אוכלת כמו שצריך ואהנה מהאוכל שלי, מדי פעם אם אחליט וארצה אוכל להרשות לעצמי מה שאני אוהבת, עושה ספורט, משתדלת לאכול בריא וטוב תמיד. וזה בדיוק העניין – אני גם באופן טבעי אוהבת של ירקות, דגים וכו’. חטיפים וכו’ פשוט הפסיקה לדבר אליי והפסיקו להיות טעימים (שוב מתוך אותם הבנות וניסיון באכילתם, ותיאור שיצרתי בקשר לחטיפים – שהם עשויים מסוכר, הרבה קמח ושמן "מכונות" שמטרתם היחידה היא לרפד לי את הירכיים והבטן, וכך גם הם הפכו לבלתי מתאימים להיקרא מאכל שראוי שייכנס לגופי).

והיות ואני "מרשה" לעצמי – גם כשאני אוכלת משהו בריא פחות, אני עושה כמהלך מחושב – אכלתי יפה כל השבוע, התאמנתי יפה, אני במטרות שלי, וגם – מסעדה טובה, אירוע שאני ממש נהנית, בא לי על משהו מסוים וכו’. אבל, גם במסעדה אני תמיד אזמין מנה שאני אהנה ממנה ולא חזה עוף יבש, וגם לא אוותר על קינוח שווה (שאני חולקת בדרך כלל עם בעלי או אנשים נוספים שמשתתפים בארוחה).

האיזון

במהלך לימוד האורח החיים הבריא יותר למדתי יותר לתכנן, לבחור נכון את המאכלים ולהקשיב לגוף. למדתי לאכול יותר נכון, וגיליתי שאני נהנית מהדברים שאני אוכלת ביום יום כך שכמעט שאין לי כעת חסכים שאני ״חייבת״ להשלים. וגם כי אפשרתי לעצמי להבין ולקבל את העובדה שתמיד קיימת אפשרות לאכול את מה שאני רוצה ולכן אין בחינתי יותר צורך לרכז את כל החטאים דווקא לסופי שבוע שפגעו מאוד במאמצים שלי. ההבנה הזו הייתה באמת נקודת מפנה ב"הבראה" הסופית של היחסים שלי עם האוכל, וזה קרה בהדרגה, הרבה אחרי שהשתחררתי והייתי סטודנטית לפסיכולוגיה. פעילות גופנית המשיכה להיות חלק בלתי נפרד מחיי – התחברתי חזק  לנושא של הכושר, ממש התאהבתי, כי היא גם זו שעזרה לי לצאת מה מצב הקודם. ופקדתי את חדר כושר יום יום, כחלק מהתכנית עשיתי אימוני כוח וגם הרבה אירובי, הייתי במשקל תקין ומסת שריר אבל עדיין הייתה לי בטן קטנה ו"צדדים".

אני ומשקל:

היום כי היום  אני מבינה שמשקל לא משקף ולא יכול להיות המטרה היחידה – זה לא מבטיח שנהיה מרוצים מהמראה. לעומת זאת, מסת שריר גבוהה  עם אחוזי שומן נמוכים, תזונה טובה וכושר משופר הם אלו שיעשו את ההבדל – גם במראה וגם בהרגשה.

היום אני שוקלת בסביבות 56 קילו. אני לא נשקלת, אפילו אין לי משקל בבית. המספר על המשקל לא מעניין אותי אלה יותר  חשוב איך יושב עליי הג’ינס ואיך אני מרגישה על עצמי מול המראה. המשקל הפסיק להיות האישיו.

אני וכושר

הכי מצחיק שבילדות לא כל כך אהבתי ספורט. עד גיל 17 הייתי פסנתרנית והתאמנתי 4 שעות לפחות בכל יום ולא היה לי ממש זמן לעשות משהו מעבר לנגינה ולימודים. ועכשיו כשספורט הפך לחלק בלתי נפרד מחיי והבנתי שהאוכל כבר לא אויב, הבנתי גם שאני מאוד מאוד אוהבת לעשות ספורט וגם להסביר וללמד. למדתי והפכתי את הכושר ותזונה למקצוע והפכתי למאמנת כושר ותזונה. במהלך הלימודים גיליתי עוד עובדות חדשות, שיטות אימון, דברים חדשים בתזונה, הבנתי מה היו הטעויות שלי בעבר. האימונים שלי כבר הפכו לאחרים לגמרי, לא עוד הליכות על הליכון וכפיפת בטן, אלה עבודה עם הגוף כמלול באופן יותר פונקציונלי, תרגילים ושילוב של סוגי עבודה שונים בתוך האימון, עבודה עם אינטרוולים עצימים, כמו שאני מציגה באימונים שלי. היה חשוב לי לנסות ולהפיק את המקסימום, התזונה שימשה כבר בצד של לתמוך בתוצאות של האימונים. אבל הפעם חשוב לי גם ליהנות מאוכל בריא וטעים.  בהמשך נולד הבלוג. הבלוג בשבילי זו שליחות וחלק משמעותי מחיי, ואני נהנית לחלוק את הידע שצברתי ואני ממשיכה לצבור ולחשוף את הדרך שגיליתי כדי לשמור על הגוף, לשפר את הכושר, להביא את הגוף לביצועים מדהימים מבחינת הכושר הגופני וכמובן המראה החטוב ובריא שכיף לפגוש במראה. לכן עבור כל אדם שמעוניין לעשות שינוי אני עושה כל מאמץ אפשרי כדי להדריך ולהסביר, כדי שגם אתם תוכלו להגיע למטרות שלכם, לבנות גוף יפה ובריא וליהנות מאורח חיים מלא ומספק.

ולשאלה – איך אני מצליחה לעמוד בפיתוי עכשיו, כשאני רואה המבורגר או אוכל "מפתה" אחר?

כאחת שנלחמה בעבר עם לפחות 15 קילו שהורדתי, והעליתי חלקית שוב והורדתי אבל הפעם לצמיתות בעקבות התהליך שכלל כושר ותזונה ובעיקר שינוי מחשבתי –  אני יודעת בדיוק עד כמה זה לא נוח ומבאס להיות עם עודף משקל וגוף שהופך להיות זר לך –  כל הקילוגרמים היו תוצאה של אכילה מופרזת והרבה פחמימות רעות. יכולתי להוריד במכה 6 סופגניות או צנצנת שוקולד למריחה כי אפילו לא ידעתי שזה כל כך מזיק. אבל זה היה לפני הרבה הרבה שנים. אז התחלתי להכיר מה טוב, מה פחות טוב, מה מקדם אותי למטרה ומה מרחיק אותי. אין ספק שהיה קשה בהתחלה לאכול אחרת. הרבה פיתויים בחוץ וחשקים לדברים ש"מרחיקים". אבל זו הייתה תקופה שהייתי ב"דיאטה". עכשיו אני לא בדיאטה ופשוט אוכלת בריא ומקדמת את מטרות הכושר שלי ומראה הגופני האתלטי שאני אוהבת (שאגב, נוצר כשהפסקתי עם דיאטה, עם ההליכות של שעות רק כדי לשרוף קלוריות שאכלתי, התחלתי לאכול כמו שצריך ולהתאמן אחרת, כמו שאני מתאמנת עכשיו ומראה דרך התרגילים בערוץ WOW.
כל זה תוצר של עבודה קשה אך מתגמלת. אני נהנית לתמוך במטרות שלי דרך התזונה כי זו הדרך היחידה וגם כמו שאתה שם לב אני בכלל לא סובלת אלה להפך. וכמו שאומרים – אדם זה מה שהוא אוכל, וגם אנחנו חושקים הכי הרבה במשהו שאנחנו אוכלים הכי הרבה. אז אם מישהו אוכל הרבה סוכרים – הוא ירצה יותר סוכרים. כשאני רעבה – הדבר הראשון שקופץ לי – איפה הירקות שלי (ואני יודעת לזהות בדיוק איזה ירקות בא לי באותה ארוחה), איפה חלבונים בריאים שלי ושומנים טובים. זה הפאזל. ואם בא לי דברים אחרים – זה למקרים מיוחדים כי שוב אני כל כך מסופקת מהאוכל שלי שאין מקום לדברים אחרים. כי תכלס באמת לא חסר לי כלום – אני אוכלת את הדברים שהכי נהנית מהם (באמת) – דגים, בשרים, מוצרי חלב עם אחוזי שומן גבוהים (שמנת חמוצה, גבינות קשות איכותיות, קוטג’ 5-9 אחוז וכו’), אבוקדו, חמאה, טחינה, שמן זית, אגוזים, ירקות (המון), פירות (במידה), קקאו, בטטות, אורז, לחם שיפון.. קצת פינוקים כשבא לי, לפעמים. אני לא יודעת מה עוד צריך אדם אם לא זה. מבחינתי, הגעתי לפסגת האושר!

 

תעקבו אחרי בדף הפייסבוק שלי – מדי יום אני מעלה מתכונים קלים, בריאים וטעימים, רעיונות,

טיפים להצלחה שלכם, עצות ועדכונים נוספים שיעזרו לכם להגיע לגוף בריא וחטוב.

 

…. חדשים בעולם הכושר ותזונה ורוצים להתחיל להתאמן ולאכול נכון ? קלי קלות!

 

קראו איך לבנות שרירי הבטן במהירות ותכנית אימונים יעילה ותכנית תזונה לגוף חטוב SUPER HOT BODY

ותתחילו את המהפך האישי שלכם!

נתראה שם!

 

בהרבה אהבה, ג’ני